היפהפיה הנמה מתעוררת לחיים

בוקר טוב עולם, מה שלום כולם ? 

מישהו שאני אוהבת הציע לי לכתוב קצת, כי זה משהו שפעם אהבתי לעשות, ויש הטוענים שהייתי אפילו טובה בזה. אבל מאז חלפו שנים, נולדו ילדים, והפכתי להיות "קאוצ' פוטאטו" רצינית - כזו שאפילו ברכה ליום הולדת לא מצליחה לנסח... 
מסתבר שהכתיבה אצלי היא כמו שריר שלא היה בו שימוש שנים רבות, ועכשיו, דקה לפני שהוא מתנוון בתהליך אבולוציוני מזורז, אני מנסה להצילו. יכול להיות שהתעוררתי מאוחר מדי. אתם תשפטו.

אז למה קראתי לפוסט הזה "היפהפיה הנמה מתעוררת לחיים" ?   לא, אני לא תאומתה של בר רפאלי, והתואר יפהפיה רחוק ממני (אך לא רחוק מאוד- הוא נדבק לבתי המקסימה, שעוד יסופר עליה בהמשך).
היפהפיה פה היא הכתיבה, האני הפנימי שלי, שמנסה לבקוע מתוך הפקעת שכפתה על עצמה מבחירה של נוחות בתחילת הדרך, וחוסר בטחון בהמשכה, ולהתגלות שוב במלא תפארתה.

היפהפיה הנרדמת היא אגדת ילדים קלאסית- הז'אנר הספרותי האהוב עלי ביותר בעולם, וגם על הנושא הזה ארחיב בהמשך, כשנכיר קצת יותר טוב. בינתיים כדי לשמור על חוט המחשבה, אחזור לנושא הקודם.

היפהפיה הזו, שכאמור נמה שנים, לא החליפה בגדים , לא צחצחה שיניים ולא שטפה פנים (איכס! אבל תזכרו שמדובר בדימוי אז נסו לזרום איתי). להגנתה תאמר שכשהלכה לישון לא ידעה בדיוק לכמה זמן היא הולכת.  בהתחלה חשבה על שלושה חודשים, אך אלו התארכו לשישה חודשים, שנה, שנתיים.... שמונה וחצי שנים !

ועכשיו בני הבכור בן 8 וחצי,  אחותו בת 6 וחצי ואחיהם בן שנתיים וחצי.
שלושתם חושבים שאמא עובדת בלעשות קניות בסופר ולספר להם סיפורי ילדות מופרכים, מופרעים וקורעים מצחוק.  זה סיפק אותי די הרבה זמן, אבל לא עוד.   אז החלטתי לעשות מעשה!
הבלוג הזה יהיה השעון המעורר, קריאת התרנגול או כל דימוי אחר שיעשה את העבודה - 

הבלוג הזה יעיר אותי לכתיבה!   

בבלוג הזה אנסה להעביר חלק מהסיפורים הבדויים שלי ממוחי השרוי ב- R.E.M אל מרחבי הסייבר (זו רק אני, או שנדמה לי שהביטוי האחרון כבר לא בשימוש מזה עשור?)

אני לא מבטיחה כאן תוצאות או הברקות.
אני רק מבטיחה לנסות.


מקווה שלא נרדמתם עם קריאת שורות אלו (למרות שדווקא זה יכול היה להיות אירוני מאוד, לא ?)


שלכם,
מירב